פסק-דין בתיק ת"א 1124-07

מבוא

1.         התובע, יליד 10.3.1969, נפגע ביום 30.12.03 בתאונת עבודה עת עבד בתפקיד פועל שכיר אצל הנתבע מס' 1, בעבודות שיש שבוצעו בבית אריזה שהיה בבעלות ובניהול הנתבעים 2 ו - 5. בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה, הגיש התובע תביעת נזיקין בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולחלופין בהתאם לפקודת הנזיקין.

בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו טען התובע, כי בעת שעבד על פיגום ועסק בהרכבת לוחות שיש,  מלגזה שהיתה נהוגה בידי הנתבע מס' 2 ומבוטחת אצל הנתבעת 3 בביטוח חובה, הרימה את רגלי הפיגום בטעות וגרמה לקריסתו. בנסיבות אלו, כך נטען, מדובר באירוע העונה על יסודות החזקה המרבה שעניינה ניצול הכוח המיכני ולכן האחריות לאירוע התאונה רובצת על הנתבעים 2 ו - 3. לחילופין, ובמידה שבית המשפט יקבע שאין המדובר בתאונת דרכים, הוגשה התביעה גם בעילה לפי פקודת הנזיקין.

2.         נוכח מהות התביעה והמחלוקת שהתעוררה בין הצדדים כמתואר לעיל, פוצל הדיון באופן שנדונה תחילה שאלת סיווג התאונה כתאונת דרכים ושאלת אחריותם הנזיקית של הגורמים המעורבים, היה וייקבע כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים.

3.         לצורך הכרעה בשאלות הנ"ל, התנהלו מספר ישיבות הוכחות במהלכן נשמעו מספר לא מבוטל של עדים, הוגשו סיכומים בכתב ולאחר מכן ניתנה החלטה מנומקת בשאלת האחריות. בהחלטה מיום 22.11.10 קבעתי, כי המלגזה לא היתה מעורבת באירוע ועל כן התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. כמו כן נבחנה אחריותם של הנתבעים בנזיקין ונקבע, כי הנתבעים 1, 2, ו - 5 אחראים ביחד ולחוד לנזקי התובע, וכי אין לייחס לתובע אשם תורם. נקבע עוד, כי הפוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי שהנפיקה הנתבעת 4 לנתבעים 2 ו- 5, אינה מכסה את האירוע, בהיותה מוציאה מהכיסוי הביטוחי נזק שנגרם לעובד של קבלן, שביצע עבור המבוטח עבודות קבלנית.

4.         לאחר שהוכרעה שאלת החבות כמתואר לעיל, הוגשו מטעם הצדדים חוות דעת רפואיות שהתייחסו לנכות שנותרה לתובע עקב התאונה, מונה מומחה מטעם בית המשפט, הוגשו תחשיב נזק וניתנה הצעה על ידי בית המשפט. בעקבות מתן ההצעה נוהל בין הצדדים משא ומתן לסילוק התביעה שלא צלח. משלא השכילו הצדדים לסיים את התיק בפשרה, שמעתי בישיבת יום 25.11.12 את ראיות הצדדים וסיכומיהם בעל פה בשאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה

5.         ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח רבקה זיו בצפת, שם אושפז למשך 11 ימים במהלכם אובחן שבר מרוסק בשורש כף יד ימין, פריקה ושבר בצוואר זרוע ימין, כאבים ורגישות בקרסול ימין. בצילום רנטגן שבוצע לקרסול לא אובחן שבר, אך בצילום ct אובחן שבר בטאליס ללא תזוזה. במהלך האשפוז עבר, בהרדמה כללית, ניתוח בצוואר הזרוע. לאחר 11 ימי אשפוז שוחרר התובע אף שהוא עדיין "זקוק להמשך טיפול ניתוחי  בשורש יד ימין". על כן, נדרש התובע לחזור לבי"ח בעוד מספר ימים לצורך ביצוע הניתוח. ביום 14.1.04, אושפז התובע שוב בבי"ח רבקה זיו, ובמהלך אשפוזו עבר ניתוח לשחזור סגור של השבר בשורש כף היד. לאחר מכן בוצע קיבוע חיצוני ובתום שלושת ימי אשפוז, הוא שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה, וביקורת במרפאה אורתופדית של ביה"ח בעוד שבועיים.

6.         בהמשך היה התובע מטופל במסגרת בי"ח רבקה זיו ובמסגרת קופ"ח כללית בה הוא חבר, ואף הופנה לביצוע טיפולי פיזיותרפיה במכון "סוהאד" שירותי רפואה, שם הוא עבר סדרה של 9 טיפולי פיזיותרפיה.

7.         בהיות התאונה תאונת עבודה, הגיש התובע למוסד לביטוח הלאומי תביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה ולתשלום דמי פגיעה, תביעתו הוכרה ושולמו לו דמי פגיעה בגין 3 חודשים. לאחר מכן הוגשה על ידו תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, שבעקבותיה הוא נבדק על ידי ועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה לו נכויות כדלקמן:

100% מיום 31.3.04 (תום תקופת אי הכושר) ועד 30.9.04

50% מיום 1.10.04 ועד 31.3.05. נכות זו הועלתה במסגרת תקנה 18 (נכה נזקק) ל - 100%.

50% מיום 1.4.05 ועד 30.10.05

47% לצמיתות  החל מיום 1.11.05

8.         פרופ' צינמן אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי קבע, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות משוקללת בשיעור 31.15%, אשר מורכבת מהנכויות שלהלן:

            20% בגין שבר פריקה בכתף ימין.

            10% בגין שבר ברדיוס דיסטלי באמה ימין.

            5% בגין שבר באולנר סטילואיד שלא התחבר ביד ימין.

הצדדים לא חלקו בסיכומיהם על קביעותיו של פרופ' צינמן, לא זימנו אותו לחקירה נגדית וחישבו את נזקי התובע על בסיס נכויות אלה.